רוזי רוזאניס הצעירה נעלמה ואיננה כבר שנים אחדות, והנה לכאורה המדינה במשא ומתן עם אסיר אחד שיגלה את מקום קבורתה, תמורת הקלה בעונשו וכו' – ואמרתי שאביא לכבודה תורה על פי אחד מאבותיה, והוא מורנו יהודה רוזאניס (טורקיה, 1657–1727), מתוך ספרו "פרשת דרכים", שהותקן מחדש בידי הרב יצחק אוחנה. וזו התורה: כפייה אינה רק פעולה פיזית מסוימת, תחומה בזמן, אלא היא מצב הכרתי, מצב שבו הכפוי מאוים על ידי עצם כוחו של זולת חזק ממנו, והוא מציית גם כבר מעצמו לרצון ידוע או משתמע של זולת זה. ואף אם פעולת הכפייה המסוימת התבטלה, בעוד יחסי הכוחות והאימה נשמרו, הכפייה קיימת. ובפועל? איפה ואיך הבחנה זו מתרחשת בפועל? גם בשדה הדת (הימנעות מקיום מצווה) וגם בשדה הפלילי (סיוע לדבר עבירה). כל שהוא בכפייה ראוי למבט משפטי מיוחד. הנה, בניו של רוברט מקסוול העלו בפני בית המשפט האנגלי את טענת הכפייה והאימה (של אביהם העריץ עליהם), פחות או יותר כפי שהיא מובאת בספרו של הרב רוזאניס, ובית המשפט האזין להם.