הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת "מרכז הרב", שהלך לעולמו בימים אלה, השאיר כרוז חתום על ידו ועל יד הרב אליהו יבדלח"א, האוסר על מסירת גם גרגיר אדמה אחד מארץ ישראל וכו', ופרשת השבוע היא "לך לך", והתחברו להם דברים אחדים בזיכרוני מהימים המעטים שבהם הייתי ב”מרכז הרב”, לפני עשרות שנים, והיא אז ישיבה קטנה, קרובה לשכונת מאה-שערים, ירושלים, ובראשה אז הרב קוק, בנו של הרוא"ה. והוא, הרב קוק, נחשב מנהיגו הרוחני של גוש אמונים. והכל בדפי ההיסטוריה. ואז, לפני עשרות שנים, כנער, במוצאי שבת של "לך לך", ישבנו באולם הישיבה חבורות-חבורות, ואחת החבורות עסקה במשמעות "לך לך", במשמעות המילים, הפנייה, הכפילות, הציווי וכו'. רש"י מסביר "לך לך", לטובתך, להנאתך. וזו לשון זירוז, דחיפות וחיבה. ושם, ב”מרכז הרב”, ידעו ש"לך לך" פירושו: לך לך אל ארץ ישראל ובתוכה, כי אין הארץ נכבשת אלא למי שמתהלך ברגליו ממש בתוכה תמיד, לאורכה ולרוחבה, ומכיר כל פינה בה, ואת כל צבעיה וטעמיה. ואין ארץ ישראל נכבשת למי שמתכנסים רק בערים הידועות הגדולות כירושלים וכצפת וכחיפה, או רק בשפלה, או רק בתל-אביב. מי שמתכנס בערים הגדולות בלבד חלילה מפקיר למעשה את הארץ כולה, וכמוהו חלילה כצלבנים שהתכנסו בעיקר במצודות. לא הייתי במעלת התלמידים ב”מרכז הרב”, וחזרתי ממנה כמעט דף חלק, היינו כלעומת שבאתי, אבל אני זוכר את השיחה בדבר "לך לך", ומזכיר אותה עכשיו עם פטירת הרב שפירא בשיבה טובה, ועם הכרוז שלו.