המשטרה עומדת לסלק מתל-אביב את קבצני הצמתים. הם מעיבים על תמונת האושר שלנו. הם מטרד. קיימת הסכמה רחבה בעניין הקבצנים. הסכמה רחבה היא ערובה לאלימות ולאדישות כלפי מי שנמצא מחוץ להסכמה הרחבה. הקבצנים נמצאים מחוץ להסכמה הרחבה ביחס לעצמם. כלומר, העצמי לא משתתף בדיון על עצמו. הוא שקוף. אין לו קול. הוא רק צל על תמונת האושר העירונית שלנו. לאן הם יגורשו מהצמתים? למעין מושבות קבצנים מגורשים? מה קורה במושבות האלה? יושביהן מתמיינים שם מחדש? קבצן חזק שולט בקבצן חלש? לקבצן שמתנהג יפה יש סיכוי לחזור העירה? תל-אביב נעשית ניו יורק? עיר ללא הפסקה: עיר ללא קבצני צמתים? כל תושב שישי מועד כאן לקבצנות. קרום דקיק מפריד ביני לקבצנות: תאונה, פיטורים, מחלה, חולשת עצבים מתמשכת. הקבצן הבא הוא אני. אל תגרשו אותי מהצומת. שם, בצומת, דרך החלון, אני איכשהו עדיין מתחבר אליכם, חי. הלא הייתי בשר מבשרכם. הלא אני ההוכחה החיה לכך שאתם מוצלחים ומצליחים.