ואז בשולי המאבק האלים בשוטרים, מתנחל צעיר אחד סיפר שהוא שייך לחבורה הנהרגת כל היום על לימוד ספרות המוסר, היראה והחסידות, ואף הזכיר את "מי השילוח" ואת ר' נחמן מברסלב – ונזכרתי בר' חיים מוולוז'ין. במה? ר' חיים (1821-1749,רוסיה) השתומם והתעצב על מי שמתעסקים כל היום בספרות מוסר ויראה ומאמינים "כי זה כל האדם בעולמו", וכמעט מתעלמים מהש"ס, מהשולחן ערוך, מההלכה, מהתורה עצמה. ובמר לבו קרא ר' חיים: "אוי לנו מיום הדין על עוון ביטולה של תורה!", על עוון שיבוש סדר החשיבות הנכון, על עוון ההעדפה המוטעית של ספרות המוסר והיראה שהיא רק תבלין בהשוואה לתורה שהיא עץ החיים עצמו. ובכלל, לימוד הש"ס והשולחן ערוך תורמים לאדם ידע עולם, תובנה ריאליסטית, התמצאות, קני מידה, מה גם שממילא מוטמעים בהם מוסר ויראת שמים – ואילו השתקעות טוטאלית בספרות המוסר והיראה דווקא עלולה חס ושלום לפתח באדם צדקנות, ניתוק, גאווה, מרה שחורה, עיוורון שכלי, כל אחת מרעות אלה לחוד או מקצת מכולן יחד. ראה "נפש החיים" לר' חיים מוולוז'ין.