הרב יהושע יגל ז"ל (זיכרון)

לפני הרבה מאוד שנים, בימי השיא של בן-גוריון, במלוא עוצמת החילוניות בישראל, נערכה במשפחה רמת-גנית קטנה עצרת בעניין המשך הלימודים התיכוניים של הבן הבכור, הוא אני. אם ימשיך בתיכון עירוני דתי רגיל, וחלילה יילכד ברשת החילוניות של בן-גוריון. אם ימשיך בישיבה תיכונית (בתנאי פנימייה), ויימלט מרשת בן-גוריון – ויגיע עד מעלת יהודי תלמיד חכם ואדם ריבוני המסוגל לתפקד ככזה במדינת ישראל החילונית. בעצרת השתתפו הוריי נחמה ואשר רוזנבלום, סבי יצחק יעקב ואנוכי. וכשנה קודם הבר מצווה החל מסעי בישיבות תיכוניות בישראל: כפר-הרוא"ה, "הדרום" רחובות, נחלים שליד פתח-תקווה, כפר-חסידים, מדרשיית נעם פרדס-חנה, ישיבת היישוב החדש שבתל-אביב, נתיב מאיר שבירושלים. ימים אחדים בכל אחת מהן. והקדים אותי שם מכתב מסבא לראש אותה ישיבה, שהנה נכדו מבקש ללמוד, מבקש לגלות למקום תורה וכו', וראשי ישיבות אלה ידידים שלו מכבר, או מעין מקורבים. וכך נסעתי אליהם יחיד או בחבורה שהתארגנה לשם כך, ועשיתי לי רשימות של תכונותיהן הטובות ואף הבינוניות וכו'. ומדי פעם היו בולשים במשפחתי לאיזו ישיבה תיכונית אני נוטה. רוב המשפחה נטה למדרשיית נעם פרדס-חנה ולראשה הרב יהושע יגל, זכותו תגן עלינו. גם בשל קשרי המדרשייה ו"נוער המזרחי". גם כי תנועת בני-עקיבא הורשתה לפעול במדרשייה. גם כי לכאורה היה למדרשייה ניב מודרני מעט, ובוגריה חונכו להתערב בציבור הישראלי הכללי. אבי היקר ז"ל בדק אם יש בישיבה זו או אחרת איזושהי נשיבה מודרנית, וסבי האהוב ז"ל תר אחרי נימות שמרניות בישיבה זו או אחרת. נסעתי לישיבות באוטובוסים וברכבות, פניי צמודות לחלונות, לנופים השונים של הארץ, וכנער הייתי אז משווה עצמי לתיירים עולמיים נועזים. נער טס לעבר ים. ובנסיעות אלה הייתי בעיני עצמי דמות נער מקראי גיבורה. ובנסיעות עצמן, לאורכן, חשתי מטוהר. אמנם כבר ידעתי שמטרת פניי האמיתית היא מדרשיית נעם שבפרדס-חנה, ובכללה הרב יהושע יגל, שהלך השבוע לעולמו בן 91 , נישא על אהבת והערצת תלמידיו מעשרות השנים שם (משנת 1945), אבל השלמתי את הביקור בכל הרשימה שלפניי. בכל ישיבה וישיבה קיבלו אותי בנוסח שלה. הייתי בן פחות מי"ג וראש הישיבה בכפר-חסידים קידם אותי, עוד בעודנו עומדים, בשיחת מוסר עזה, שעיקרה חובות הדור שלאחר השואה. בישיבה שברחובות שאלו אותי על "שליח ששינה בשליחותו", ובישיבת היישוב החדש הודיעוני שיתרת חיי המשוערת רק כ-60 שנה ואין להוציאה על סרק. והרב יגל קיבל אותי מביט היישר לנפשי הסעורה, הציונית דתית, הנהנתנית ובכל זאת אף המתחייבת, הכל גם יחד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

עוד באותו עניין: