בינתיים קראתי רק את הפרק על "איוב" בספר של לשק קולקובסקי: "שיחות עם השטן – על הצד האפל של הטוב". אין טעם שארחיב על תהילת הפילוסופיה של קולקובסקי, כי אהיה אז כמוסיף מים לים. ב"איוב", לשק קולקובסקי, שנון ומריר, מוריד את הסיפור המקראי לרצפה יומיומית, דיבורית, כמעט עיתונאית, לפסיכולוגיה כמעט פופולרית – ואגב כך סורק בחדות ובעומק את רוב השאלות האמוניות והמוסריות שב"איוב". אבל קולקובסקי, לפחות ב"איוב", אינו מחלל קודש (דמות האל, לדוגמה) אלא מעט מחלן את הקודש, על פי שיטתו ש"עמוק אינו בהכרח כבד". שיטה שאי אפשר לנקוט בה בהצלחה, אלא אם כן בעליה, הוא עצמו, הינו פרי של חינוך כבד, קלאסי. אישית, אולי כתוצאה מחינוכי הרבני, הנוסח של קולקובסקי מעט קשה לי, ועדיין אמליץ עליו בלב שלם. הספר ראה אור בהוצאת מפה ואוניברסיטת תל–אביב, ותורגם בידי מיכאל הנדלזלץ.