פתאום, או כמעט פתאום, מתוך הרדיו, בשידור חי משדרות, מישהו אמר: 'הרי כבר נאמר עלינו עור בעד עור'. אמר ודמם. עור בעד עור. מי אומר היום, בישראל 2005, עור בעד עור. ודאי שהוא תלמיד חכם. ודאי שהוא מהיהודים ההם, הישנים, מהיהודים שאין קולם נשמע עוד, כמעט. "ויען השטן את השם ויאמר: עור בעד עור" (ספר "איוב", פרק ב'). השטן מקטרג על איוב: עדיף לאיוב לאבד את עור בניו במקום את עורו שלו. ומה אמר אותו יהודי ברדיו? עדיף לשאננים לאבד את עור תושבי שדרות. שמעתי אותו ועורי נעשה חידודין–חידודין: הדיבור המקראי, הקמאי, הנכון לכל אדם בכל זמן, חי בישראל 2005! – וכבר אפנה את הקוראים לספר החדש "פצעי אוהב", שהוא ביאור מילולי ורעיוני לספר איוב, שנערך בידי הרב שמעון גלבשטיין.