השבוע קבעתי עם ר' נחמן מברסלב (נפטר ב–1810) שימסור לי את תגובתו על הספר החדש של צבי מרק: "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב" (עם עובד ומכון הרטמן), ואני אמסור אותה לקוראים. ובינתיים סיפרתי לו על הספר, והתעכבנו על סיפור המובא בו בעניין משיח השקר שבתאי צבי (מחצית המאה ה–17). אחרי שהתגרש משתי נשים, זו אחרי זו, שלא קיים איתן יחסי אישות, שבתאי צבי קנה דג ענקי, קישט אותו יפה והניחו בעריסה כתינוק. והכל חשבו שנתבלעה דעתו. ור' נחמן ואנוכי הסכמנו בינינו שהכל טעו אז בהבנת "מעשה הדג". זה היה מופע או מיצג, אם להשתמש במושג עכשווי, ולא שיגעון. הדג מסמל פוריות. שבתאי צבי המיר את הנשים, שלא היפרה, בדג. המרה וחליפין אפיינו את שבתאי צבי: כגון תורה–כלה. שבתאי צבי יצר דימוי עז ומטלטל: טבע (דג) בעריסה. 275 שנה לאחר מכן, משוואת דג–אישה (פוריות; אנדרוגיניות) מופיעה באמנות של הסוריאליסט רנא מגריט. ובכן? שבתאי צבי, כמשיח בעיני עצמו, המשנה את סדר העולם, שיעבד לעצמו את הטבע באמצעות הדג שבעריסה. ור' נחמן ואנוכי דיברנו על עוד דברים עמוקים ואיומים.