שר המשפטים חיים רמון הגיב מיד לבג"ץ (חוק האזרחות). מהר "תוך כחצי שנה נעגן את מדיניות ההגירה בחוק יסוד". יפה, לאר אבל זה לא יקרה תוך חצי שנה. מדוע? כי העדר חוק כזה לא באמת מפריע לרוב הישראלים היהודים. כי לא באמת דחוף לנו לברר מי אנחנו: יהודים? דמוקרטיים? סתגרנים? פתוחים? עם לבדד? ליברלים? לגיון שהגיח מן העבר? כי לרוב היהודי אין כל רצון להעניק לפלשתינים מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות. הרוב היהודי? קדימה, העבודה, שלא לדבר על ליברמן, ש"ס ויהדות התורה. העבודה, לפי טבעה הפוליטי הצדקני, בכלל ערוכה לחוק יסוד שיעצים את "חוק השבות", ואת הממד היהודי של מדינת ישראל, ואת האיום הדמוגרפי, ואת השיקול הביטחוני. כי העבודה רחוקה מהאידיאל הליברלי. גם קדימה רחוקה ממנו. גם השמאל הישראלי בכללותו רחוק ממנו. ליברלים אמיתיים בישראל? נער יספרם. אגב, האידיאל הליברלי אינו מציג אותך בכל מקרה כגזען רק משום שאתה מנהיג חוקי הגירה והתאזרחות המבטיחים את תרבותך, ביטחונך, או את תיקונו של אי צדק מן העבר. ראה ספרו של חיים גנז: "מריכרד ואגנר עד זכות השיבה", שראה אור השבוע בהוצאת עם עובד וספרית ספיר, ובפרט את הפרק "חוק השבות והגירה לישראל". מוטב לחיים רמון שגם הספר של גנז יאיר את דרכו. אז? רמון לא יציע חוק יסוד ליברלי. כי רמון במקורו איש העבודה, והיא בעומקה ביטחוניסטית, דמוגרפית, היסטרית, יהודית. באמת יהודית? לא, יהודית לייט. וכמוה קדימה. לא בחינם שמעון פרס משער שסופן להתאחד. ומה נקבל כשבכל זאת כבר נקבל חוק יסוד התאזרחות? שדרוג כוחני של "חוק השבות", פלוס ביטחון, טרור, דמוגרפיה. העיסה הזו תהלום את תודעת החצי–ליברלים בקדימה ובעבודה.