ש"פ מכובדי, גם אני חש לעתים כאילו מתחת לעור העברית-ישראלית הרגילה רוחשת שפה אחרת, אותנטית, עזה, המנסה לצאת לאור. והבחנתי באחרונה, במיוחד על קירות דרום העיר, בלא מעט פסוקים ואמרות, מצוירים או מודפסים, המהדהדים תפילה, פיוטים, ברכות. כגון האמירה (האיחול, הברכה) "עם ישראל חי" – ההופכת בציור או בסטיקר הרחוביים לגינוי: "עם ישראל חי בסרט". כלומר, עם ישראל משלה עצמו, בורח מהמציאות. או הכתובת: "אמנות או נמות". או "גולה היא גאולה". יש והאמרות חידתיות לרוב הציבור. ויש גם חידתיות וגם מאיימות. ויש, מדי פעם, במעין הבזק, אמרות שלכאורה נובעות מתובנת שפה בלתי רגילה, חופרת עולם. תובנה שלה תכונה של "אמת", והיא מותירה אחריה הרגשה כאילו ברגע זה פועלת במחתרת מערכת-שפה המבקשת להדיח את השפה השלטת. והנה אמרה די חידתית שראיתי השבוע נוסעת על גבי משאית קטנה: "חכם עדיף מנביא". מה פירוש? האם זהו כלל אמוני? פילוסופי? מי בכלל מתחבט היום בין חכם לנביא? למי או למה היא מתייחסת? אין לי תשובה טובה. אני רק יודע מדוע חכם עדיף מנביא. מדוע? "כי האמונה בנביא תלויה בדעתו של חכם, ואין האמונה בחכם תלויה בנביא כלל" – ראה גם ספר דרשות הר"ן (רבנו נסים, ברצלונה, המאה ה-14). כלומר, החכם הוא המעניק לגיטימציה לנביא וכו'. ובכל זאת, אינסטינקטיבית חשבתי לעצמי שהיום האמרה הזו איכשהו מכוונת נגד מתנבאים משיחיסטים בני זמננו.