ש"ל מכובדי, ההלכה מתרה בנו לא לנדור נדרים, כי מתוך חולשה אנושית לא נקיים את הנדר, ואז, מתוך כעס על עצמנו, כבר נזלזל גם בחובות החברתיים והאמוניים שממילא מוטלים עלינו. ואל נטעה בנודר כאילו הוא אישיות מיוחדת. הוא בדרך כלל אישיות מתלהמת, אופורית. והנה התקנה הראשונה ב"תקנות הישיבה" של הרמח"ל, הוא הגאון משה חיים לוצאטו (1746-1707, איטליה): "שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר". אמנם להתחייב נפשית ואמונית ללימוד בישיבה, אך לא כנדר. כי, כאמור, סוף נדר שלא להתקיים. יש לנו עניין בקהילה נורמלית, ולא בקהילה מקצינה, נודרת ומשתבשת.