תשובה מקובצת לקוראים אחדים, שגברה אצלם ההכרה שהקנאה מסיטה אותם ממסילת חייהם. ואין זו קנאה במדענים או בתלמידי חכמים, אלא קנאה בעושר, בפיזיות ובכבוד שנפלו בחלקו של זולתם. קנאה עוכרת חיים. והנה, רבותיי, אפנה אתכם לספרי מוסר יהודיים, שלאורך הדורות והגלויות, ובפרט ל"מסילת ישרים" של הגאון משה חיים לוצטו (איטליה, 1707–1746). לשונו והגיונו של לוצטו נכונים גם לישראלי ב–2005: "הקנאה גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות… אין המקנא מרוויח דבר לעצמו… אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה". אבל לא נשבור את הקנאה רק בכוח ההיגיון, כי היא תכונה נפשית, אלא בעיקר בכוח שבירת המידות, ההיטהרות העצמית – והכל תוך מסעך הפרטי אל היותך אדם ריבוני, כלומר שערכך בעיניך לא יהיה תלוי ומותנה בעושרו ובכבודו של זולת. ואני, ברשותכם, מוצא נחמה ועוז בספרי המוסר שלנו, גם אם עדיין לא תיקנתי בי ממש גם חולשה אחת, אבל אחת או שתיים לימדתי עצמי מעט להסוות. הטלוויזיה המסחרית ניזונה מקנאה, ומפיצה אותה.