בינתיים קראתי את "ישראליות, יהדות ושאלת היורש הנאמן" של מאיר בוזגלו בקובץ המאמרים "ספר רבקה", שערכו חביבה פדיה ואפרים מאיר לכבוד פרופ' רבקה הורביץ. בין המשתתפים בקובץ (הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 683 עמ', תקציר באנגלית): משה אידל, יעקב בלידשטיין, יהודה ליבס, דב אלבוים, אדמיאל קוסמן. אין לי ברירה כאן, מקוצר המצע, אלא לסכם בגולמיות את מאמרו הצלול והשיטתי של מאיר בוזגלו בעניין ההכרח שהישראליות והיהדות יסכימו ביניהן על היורש הנאמן של שתיהן, היינו על "פירוש חדש" שינבע מתוך הסגולות הרוחניות ומתוך האינסטינקט הלאומי של הציונות החילונית והיהדות הדתית כאחד. ינבע וייצור מסגרת חדשה שתאפשר לנו קיום זהותי, מודרני, גמיש דיו, סולידרי, בלי שניקלע ל"אחדות" ול"אחידות" בלתי ריאליים ורטוריים בעיקרם. ביסוד הדיון של מאיר בוזגלו: מדינת ישראל כערך שאין לו המרה.