נ"ל מכובדי, בעקבות התביעה של רפי גינת אתה מבקש שארחיב על "לשון הרע" על פי ההלכה, ומכיוון שזהו ים גדול רק אפנה אותך לספר היסוד של החפץ חיים בעניין זה. וכדאי לכל אדם, דתי או חילוני, שיקרא בספר ("שמירת הלשון") ויעדן מעט את עצמו. ובאמת אחדים מבינינו מעיינים בקביעות בספר זה בשביל לחמש עצמם במידות טובות. ואין לך אדם שלא נכשל בלשון הרע. ושלא להוציא את הדף חלק, יצוין בקצרה שיש ולשון הרע מתבקשת ומותרת על-פי ההלכה. כגון? אם ידוע לך שחברך עומד להתקשר עסקית עם נוכל – גלה לו שהנוכל נוכל, אפילו הגילוי כרוך בלשון הרע. אל תצטדק יותר מדי (תתחזה לצדיק): אל תתחבא מאחורי איסור לשון הרע. או אם ברור לך שחברך נכנס לשידוך רע ומזיק. וגם אז, הכול במינון זהיר ובאופן חסכוני. המינון והאופן מוצגים בבהירות ב"שמירת הלשון". ובכלל יש הבדלים בעניין "לשון הרע" בין המשפט הישראלי ובין ההלכה, ולעתים המושגים משמשים בערבוביה: לשון הרע, דיבה, רכילות. ואגב, מנין המילה "רכילות"? שהולך כרוכל מאדם לאדם ומציע לו לשון הרע או דיבה על זולתו. ולפי ההלכה, בעיקרון, גם אמירת אמת (עובדות) עלולה להיות לשון הרע.