עוד היום נשמע שקציבת עונשו של יגאל עמיר היא חסד יהודי מובהק. נשמע שהחסד היהודי מתנגד לענישה לא קצובה, לענישת עולמי עולמים. ולכן חובה להזכיר את העולה מהפסק של הגאון משה פיינשטיין ("אגרות משה") בעניין עונש מוות: החסד היהודי עשוי לפעול רק כאשר איסור רציחה זו שולט כליל בתודעת הבריות כולן, הן בתודעה הפומבית המוחצנת והן בחביון הנפש. ולא בשעה שחומרת הרצח המסוים הזה (רבין) אינה ברורה לכל הציבור כולו, והיא אפילו רופפת. ולא בשעה שקמו לרוצח הזה אוהדים ותומכים. החסד היהודי הינו, אם כן, תלוי נורמה. ואין להעלות על הדעת להפעילו כשיש צורך חירומי ל"מגדר מילתא" (לשמור את הנורמה המשפטית-מוסרית), כשיש צורך להציל את המדינה מאובדן שליטה.