כבר ציינו את הופעת "הולך תמים", ביוגרפיה של הגאון יוסף קאפח, וממנה נמשכתי לתרגום הרב קאפח את "תורת חובות הלבבות" (ספר מוסר) של רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה (ספרד, המאה ה–11). ארחיב בשבחו, אהיה כמביא מים לים. והנה הארה מתחום השפה: בעוד שבישראלית הביטוי "בתוך עמי אני יושב" פירושו תחמון, פרוטקציה, קומבינה – רבנו בחיי מפרש אותו כך: "משפחתי ועמי ילמדו עליי זכות בעת הצורך". לא תחמון וקומבינה, לא כוחניות, אלא זכות, לימוד זכות מתוך אחווה. ורבנו בחיי מציג בכך את ההבדל בין האזרח השאנן לבין הזר הרועד כעלה, שאין לו מי שילמד עליו זכות מתוך אחווה. והענווים, גם כשהם אזרחים מובהקים, מחשיבים עצמם זרים.