בינתיים קראתי את הסיפור הראשון בקובץ "נוברדוק" של שמואל בן-ארצי (הוצאת ידיעות אחרונות), והנה שורה עליו הנעימות המיוחדת הנובעת מ"כפשוטו", שהוא זן של יושר לב – ומלבד שהוא ספרות, הוא מעין היסטוריה ספרותית של עולם הישיבות הליטאי שלפני המלחמה העולמית השנייה, ובפרט של "תנועת המוסר". ציפור נפש תלמידי ישיבת נוברדוק בכנפי ההיסטוריה. והשפה של בן-ארצי מצייתת לאופי סיפורו הפשוט, המתאר, ובוודאי האוהד. חיים גראדה כבר גילה לקוראיו שבנוברדוק שחטו את יצר הרע.
ש"ב מכובדתי, את מבקשת היתר מתוך ההלכה ש"אישה תספיד את המת בבית הקברות עצמו ונוכח כל הקהל" – ולא...