בינתיים קראתי את הפרק "מה נורא המקום הזה!" (תפיסת בית הכנסת בגרמניה של המאה ה-19), בספרו "יהדות בתוך המודרניות" של פרופ' מיכאל מאיר, שראה אור בעם עובד/ארון ספרים יהודי. הפרק אף עוסק בארכיטקטורה של בית הכנסת ובזיקתה המודעת לזו של הכנסיות הנוצריות באותה תקופה. וכן הוא מאזכר את כוח הארכיטקטורה להשפיע רוחניות על המתפללים, בהיות העשרה רוחנית מטרה ראשית של ההתכנסות לתפילה ולשמיעת דרשה בבית הכנסת. גם הדיון ב"בית כנסת" מול "בית אלוהים" או "טמפל" (שלכאורה נחזים כנשגבים ממנו) מעשיר.
ש"א מכובדי, כבר הסכימו חכמים ומנהיגים לאורך הדורות כי זכות השכיר להתפלל מנחה תוך כדי יום העבודה שמורה ומעוגנת...