ש"ג מכובדי, אתה נדהם שלא היתה בך אהבה לאמך גם בפטירתה ולא יכולת להדחיק את זכרה כאישה קשה, שמיררה את חיי אביך, שנפטר צעיר, ועוד. על פטירת מכרים, כאבת יותר. ואתה שואל "מהי עמדת ההלכה לגביי"? ובכן, ההלכה דורשת ממך לכבד את אמך, וזאת מילאת כראוי לדבריך. להלכה די ב"כבד", כי היא בקיאה בנפש האדם וחוששת שאין בכוחה להורות על אהבת אמת, כי זו אינה פרי הוראות וחוקים. ראה בעניין זה גם את הספר "חורב" (טעמי המצוות) מאת הרב שמשון רפאל הירש. ונזכור שהמקרא מדבר על "כיבוד" ועל "יראה" (שמות, ויקרא), ולא על "אהבה". ומהו "ואהבת לרעך כמוך"? ואהבת אותו כמוך, ככל הקשור לממונך, לנכסיך, לזמנך, ליכולותיך. וככלל מכובדי, אל תחשוד בעצמך שאתה אדם פגום בשל כך: אתה אחד מרבים שלא שפר גורלם ביחסם עם הורה או הורים.