אושוויץ אינו משל ואינה מחוץ לפלנטה. הוא התחולל על ידי בני אדם נגד בני אדם. נצמיד עצמנו לאושוויץ כעובדה פיזית. לא נשתף פעולה במשחק התרבותי, שלפיו אושוויץ הוא "מטאפורה", "מחוץ להיסטוריה", או "דיון רליגיוזי". המשחק התרבותי מתרכז בעצמו, מאוהב בעצמו, ועל כן לעתים, מטבעו, מעמעם את הדברים. אושוויץ היה מקום מסוים במערב גליציה, פולין, על יד שפך הנהר סולה, ממערב לקרקוב. לפני המלחמה היו בו 12 אלף תושבים, ובהם ארבעת אלפים יהודים. ממערב לקרקוב: לא מחוץ לפלנטה. נרצחו שם כמיליון וחצי. בתוך ההיסטוריה. חסידות סאטמר האמינה שאושוויץ עונש על חטא הציונות. בחסידות חב"ד האמינו שאושוויץ גילום המושג קידוש השם. הרב צבי יהודה קוק גרס שאושוויץ אות משמים לזירוז בניית הישיבות והעולם היהודי בארץ ישראל. אבל אושוויץ היה "מנהגו של עולם", לא עונש משמים. מנהגו, במובן של מכאניזם פנימי. מנהגו, ללא זיקה לבורא, מעבר לעובדה שהבורא כלל את המכאניזם הזה בעולם, מטעמים שלו. "מנהגו של עולם" קבוע, מנגנוני, ולכן אושוויץ יחזור.