ש"א מכובדי, טוב, מדי יום במשך השבוע אני מתפלל בבית כנסת, במניין – ואני רואה הישג גדול בעצם היכולת שלי להתפלל, בעצם היכולת, כלומר אני מתפלל גם על עצם היכולת להתפלל, שחלילה לא תחמוק ממני היכולת להתפלל. ובכך אני קרוב לעמדת הפילוסוף פרנץ רוזנצווייג (גרמניה, 1886–1929). ואגב, לאחרונה ראה אור "דעת מאמינה" מאת יהוידע עמיר (עם עובד) על משנת רוזנצווייג, וזהו ספר הכרחי. ומדוע אני מתפלל במניין? גם בגלל "היחד היהודי" המובהר היטב על ידי הרב קוק. יהודי במובנו האומתי סולידרי: הרי "אלוקים ניצב בעדת אל" (תהילים).