שאלה: אני אוהב מאוד להתפלל, אבל לאחרונה הצרות הכלכליות מחבלות בתפילה שלי, כי אני הוגה בצרות ולא בתפילה וכו'. מה עושים? מותר לי שלא להתפלל, כשדעתי אינה ממש בתפילה? כשאיני יכול להתכוון בתפילה? האם מותר לי לקצר מאוד את התפילה? תשובה: דע כי לאורך דורות וגלויות התעסקו בשאלה זו, וראה בעניין זה גם את "תשובת שבט הלוי" של הרב שמואל הלוי ואזנר (בני-ברק), שענה כך לשאלה כשאלתך: "דע לך חביבי שצרתך היא צרת רבים גדולים וטובים, הנה עניין תפילה בכוונה הוא דבר נשגב מאוד… ואין לך שעה מאושרת יותר משעת תפילה בדמעות, כששוכחים את כל העולם… אפילו גדולי האמוראים התאוננו על זה שאין יכולים לכוון בתפילה". ועם זאת, הרב ואזנר ממריץ את השואל להתפלל כל יום, גם אם תפילתו חסרה, עד שתימצא לו הכוננות הנפשית הראויה לתפילה מושלמת וכו'". העקרון? רק חולשת דעת (וגוף) גדולה, או אירוע מאוד דרמטי משחררים את האדם מנוהל התפילה היומי. לחץ כלכלי או חברתי אינו אירוע דרמטי וכו'. התפילה היא תקן חיים של אזרח ההלכה. התקן עצמו מקודש. התקן אינו שואף שיאים: לא כל תפילה חייבת למרק את האדם כליל. עצם התפילה הינו עיקר אמוני-דתי בפני עצמו.