בתפילות יום הכיפורים מעמידים שני אנשים ליד שליח הציבור (החזן). אחד מימינו ואחד משמאלו, אצל האשכנזים הם עומדים ליד החזן עד אמירת "ברכו", ואצל הספרדים הם עומדים כל התפילה. ומעלתם האישית של שני אנשים אלה לפחות כמעלתו האישית של החזן. ומדוע הם לימינו ולשמאלו? לתמוך בו. גם תמיכה אמונית וגם תמיכה טקסית. הם כמו מעבים את המוסד ששמו 'שליח ציבור'. מעבים אותו רק ביום הכיפורים, ולאחר מכן הוא שב למידתו הרגילה: שליח הציבור כשלעצמו. מעבים אותו לפני הבורא, כאומרים 'היום נבוא לפניך בשלושה, מכובד המטלה ומרוב עוונותינו'. מגדילים את המשלחת לקב"ה. ומעבים את החזן בעיני ציבור המתפללים, כאומרים 'נתמוך בשליח ציבור כפי שאהרן וחור תמכו במשה רבנו' (בעניין עמלק). ובהצטרפותם לשליח הציבור, הם מבדלים את תפילת יום הכיפור מכל התפילות, ומעצימים את "היחד היהודי המתפלל". ומקור המנהג ב"פרקי דרבי אליעזר", הוא רבי אליעזר בן-הורקנוס (המאות הראשונה והשנייה).