רק נהלל את עבודתו המדעית של פרופ' שמעון שרביט: "מסכת אבות לדורותיה", בהוצאת מוסד ביאליק ומרכז בן יהודה (האוניברסיטה העברית). בעניין "מסכת אבות", שהינה מסכת מוסר וחוכמה, מהתקופה החשמונאית ומתקופת המשנה, לא שייך יהודי דתי או יהודי חילוני, כי הכל ספגו השראתה: "אם אין אני לי מי לי", או "מרבה נכסים מרבה דאגה". ורק טבעי היה ש"אבות" תיכלל ברוב סידורי התפילה, ושם, בסידורים, תתרחק מהנוסח המקורי שלה. עם הזמן, המסכת זכתה למאות פירושים ודרושים. ואני בין האספנים הקטנים של פירושים על "אבות": ממדרש שמואל לר' שמואל די אוזידה, המאה ה–16, ועד ל"ענף עץ אבות" של הרב עובדיה יוסף, כולל "רוח חיים" של הגאון חיים מוולוז'ין, ו"נוצר חסד" של האדמו"ר סאפרין מקומרנא, ועוד ועוד. פירושים לפי הסוד, המוסר, החסידות. ולאורך הדורות והגלויות, לשון המסכת עצמה שונתה, ונוספו לה דברים במתכוון ובשוגג. גם תחיית העברית תרמה שינויי לשון. פרופ' שרביט אינו פרשן נוסף של המסכת, אלא חוקר השואף אל נוסחה המקורי – והוא מציע אוצר מתוק ומרתק לחובבי העברית והתרבות העברית.