בינתיים קראתי את מאמרו של יובל ריבלין בקובץ "בדרכי שלום" (648 עמודים, הוצאת בית מורשה בירושלים, בעריכת בנימין איש-שלום ועמיחי ברהולץ). בקובץ המוקדש לעיונים בהגות יהודית, המוגש לפרופ' שלום רוזנברג (פילוסופיה, מחשבת ישראל) – משתתפים בין השאר אביעזר רביצקי, רבקה הורביץ, אהרון ליכטנשטיין, דב שוורץ, בנימין בראון. הקובץ ערוך ומוגש בהדר מאופק. אמנם תכונת הקובץ אקדמית, והנה הוא ידידותי לכל, כראוי לפרופ' שלום רוזנברג, החביב על קוראי "מעריב" בזכות טורו השבועי (פרשת השבוע). מאמרו של ריבלין מוקדש למבט מחודש בסרטיו היהודיים של וודי אלן (לזיקתו של פרופ' רוזנברג לקולנוע יצאו כבר מוניטין טובים). גם מי שמתמחה ביצירת וודי אלן ימצא לדעתי עניין בניתוח של יובל ריבלין (על פי סרטים שונים של אלן). עיקרו של הניתוח? וודי אלן מתנגד למורשת הדורות היהודית שלו, ועם זאת נמנע מלהמיר אותה באופנה או בפילוסופיה רווחות.