ש"פ מכובדי, אמנם שני הצעירים הדתיים לא טיפסו בשבת על ההר, וניצלו ממפולת השלגים שקברה את חבריהם – אך אין בכך להצדיק את מסקנתך שיד השם היתה כאן, בגמול על שמירת השבת. המושג "שכר ועונש" אינו מידי, ולעתים הוכחתו אינה נראית לעין. ואם נאמין בשכר ועונש מידיים, נהיה כעובדי אלילים המאמינים בשכר ועונש מידיים, וכשזה משתהה, הם באכזבתם בועטים באליליהם. ואנחנו נאמין מבלי לצפות לסיפוקים מידיים, וראה מסכת ברכות: "כל המאריך בתפילתו ומעיין בה (מחכה לתוצאה), סוף בא לידי כאב לב". כלומר, אין חוזה של תפילה – תוצאה.