לפני כחודשיים הדגמתי כאן מונחים ומושגים מלשונו המיוחדת של ר' נחמן מברסלב, כגון "ניאוף" או "חלל ריק", ומאז הסתלקה ממני מנוחה מרוב מתדיינים איתי בעניין ר' נחמן, והנה תשובה מקובצת לקוראים אחדים בעניין יחסו של ר' נחמן לתורתו (שיטתו) שלו. ר' נחמן החשיב את תורתו לקאנונית עם השמעתה. הן תורה לשעתה והן לדורות. תורתו, בעיניו, היתה גם המשך של תורות יסוד (סוד), וגם מקור עצמאי. גם מקור הלכתי וגם מקור מיתי. גם המשך, גם מקור וגם מיתי?! כן. מקור מיתי שאינו זקוק להוכחות מחוצה לו. מקור המכיל את הוכחתו מעצם עצמו, ממילא. ורחמים עצומים תקפו את ר' נחמן למראה נמענים שלא הבינו זאת. מאז פטירתו (1811) אין לחסידיו רבי, כי האמינו שאין ביכולת איש לרשת אותו. וטעות לחשוב שלר' נחמן לא נוח מזה.