רצח הנשים ורצח בני הנוער כבר מחייבים את הרבנים הראשיים להכריז על תענית ציבור ברחבי המדינה כולה. תענית ציבור במובנה כעצרת במרכזי הערים, כתפילה, כצום, כתחנון. כל רב עיר, עיירה ומושב ייצא עם קהלו לכיכר, כשהוא אבל וחגור שק, ויבקש רחמי שמים נוכח רצח הנשים ורצח בני הנוער. מאות רבנים ביום אחד יתפרקו מכוח השררה שלהם, יודו בפומבי בחולשתם, יתפלשו באפר בפני אבינו שבשמים ואף בפני קהלם. על מה מתענים בפומבי? על החרב, על המגפה, על הבצורת, ועוד. רצח הנשים ורצח בני הנוער כמוהם כחרב וכמגפה. התענית תהיה פעולה מעוררת, מאחדת, רוחנית. אין לחשוש מפני הלועגים ל"דתיותה". כי אין היא סתם הפקדת הגורל בידי שמים והשתמטות מאחריות אישית, אלא היא בקשה להארה מהשמים והיא הודאה בקוצר יד, ברשלנות מתמשכת, בהיטפשות, בהשמנת הלב. במסכת "תענית" ר' חייא בר אבא שואל ועונה: "למה יוצאים לרחובה של עיר? לומר: זעקנו בצנעה ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא".