גברת ש.צ הנכבדה, הנה תשובה לשאלתך: מה דין רופא שתרופותיו המיתו וכו' – "אם החולה מת מחמת הסם (התרופה) שנתן לו הרופא, אז הרופא חייב בדיני שמיים… אבל אם לא נודע (התברר כעובדה) שהחולה מת מחמת הסם הזה, והדבר הוא בספק, אז אותו הרופא פטור לגמרי, בין מדיני אדם ובין מדיני שמיים" – מתוך ספר 'רב-פעלים' של הגאון הבבלי, יוסף חיים (1909-1835), והוא מסתמך על הרמב"ן ("תורת האדם"). והשאיפה היא למצב זה: החולה אינו תובע בפוטנציה, הרופא אינו נתבע בפוטנציה, אלא החולה חולה והרופא רופא. ואין עילה משפטית נגד הרופא, אלא אם פעם ממש ברשלנות, או חס ושלום במזיד. לא תאפשר לרופא לטעות – תשתק את עצם הרפואה.