מלאה תקופה הקדיש-יתום על אבי ואמרתי לרדת לחקר הקדיש – והנה מאמרו של ישראל מ' תא-שמע: "קצת ענייני קדיש-יתום ומנהגיו", המודפס ב"מקראה בחקר התפילה" בהוצאת מאגנס. ואם ארבה בשבח המקראה, שבעריכת חננאל מאק, לא אמנה רוב מעלותיה. וממאמרו של תא-שמע, שאחריו עדיין רבה דרכי לחקר הקדיש-יתום, המשכתי לעזרא פליישר: "תפילת שמונה עשרה – עיונים באופיה, סידרה, תוכנה ומגמותיה". וזהו מאמר עצום בחשיבותו למי שטועה בתפילת שמונה-עשרה כתחנון האדם הפרטי. יסודה של שמונה-עשרה לאומי (אומתי), והיא ביטוי לעצם עבודת השם של האומה היהודית, שלאחר חורבן המקדש קבעה את התפילה במקום הקורבנות. ושמונה-עשרה כובשת את הממד המשיחי האפוקליפטי, שכמו מתבקש מהחורבן, ומציגה השקפה ריאליסטית: חיים בתוך ההיסטוריה, בהווה. ואתנצל בפני המשתתפים במקראה זו שאיני מרחיב על מפעלם. טבעו של "שישי" קצר, והלוואי שאינו תמיד בלוע.