לפני כחודשיים, נשאלתי בעניין מידת ההדר המותרת בקבר–מצבה של חייל, בן יישוב קטן, שבבית הקברות שלו קבורים צדיקים ורבנים שמצבתם צנועה. החשש? שמא משפחת החייל מתגאה על הצדיקים והרבנים. ועל כך כבר השיב הגאון שלמה קלוגר (פולין, 1785–1869), בספרו "האלף לך שלמה": כבוד הרבנים והצדיקים אינו מתבטא במבני קבר מפוארים, אלא ברושם התורני שהותירו אחריהם בקהילתם – ועל כן מותר להדר את קברו של חייל צעיר. והכל במידה, כמובן. וחלילה למשפחה שלו לרושש עצמה על מצבת–קבר.
כמעט הכל מדברים השבוע על "קבר ישראל", אבל מותר להניח שלא לכל ברור אם זהו מונח הלכתי גמור, או שזהו בעיקר ביטוי...