ט.א מכובדי: אמנם טוב להלל את ההלכה על שהיא תמיד מליצה על פשרה – ועם זאת, נזכור שפשרה אינה מכשיר קהה, עממי או אוטומטי, אלא מכשיר משפטי שיש לדייק היטב בהפעלתו. הנה, לפעמים פשרה היא בעצם כפייה על צד חלש (נפשית ו/או פיננסית) לוותר על זכויותיו ולהתפשר. כלומר, הפשרה מעוותת את הדין. ובכלל, שופט יציע פשרה רק בשעה שאין הוא יודע לטובת מי המשפט מתפתח: "משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להם (לצדדים) לכו ובצעו (התפשרו)" – מתוך 'יד רמה / סנהדרין' לרבנו מאיר הלוי אבולעפיא (1244-1170, טולדו). מדוע? כי כאשר השופט כבר יודע לטובת מי וכו', כבר אין זו פשרה אלא הטיית דין. ובכן? שבחו את הפשרה – והיזהרו בהפעלתה.