איך יועילו גבאים חכמים של קהילות ממשיות בשעה קשה זו לישראל, שעה שבה מתרבים העניים בגלל המלחמה והכלכלה, ובכללם העניים מקרב הסופרים, העורכים, החוקרים, המכנסים, המחברים והמביאים לבית הדפוס, כשהדרישה לספרים ולכתבי עת רק פוחתת? גבאי חכם יביט בקהילתו ויראה בה לפחות אחד מהנ"ל שהוא עני וכו', ובעצה אחת עם ראשי הקהל יכריז על פרס ספרותי (תורני) תקופתי (אחת לשנה–שנתיים) חדש מטעם הקהילה. נאמר פרס של 10,000-5,000 שקל. וכבר יכוון אותו לסופרים העניים שבקהילתו וגו', ואחד או שניים מהם יזכו בזה באותה שנה וכן הלאה. והפרס אינו מוגבל לספר חדש, אלא יפה גם למפעל חיים או להישג רוחני. והלוואי ירבו פרסים כאלה בישראל. והגבאי החכם אינו מוטל על צדו מיילל: "אין לי! אין לי!". וכבר לימד אותנו הרמב"ם כי לכגון זה אין ציבור עני. כלומר אין קהילה ממשית שאין בכוחה להצטמצם כדי 5,000 שקל לפרס שנתי לסופר תלמיד חכם המאיר אותה מתוכה.