הכרעת הדין של המחוזי, בעניין אילון צוברי (הרצת מניות), משתרעת על פני 515 עמודים, והעליון אכן נזף על כך במחוזי – והנה הרמב"ם (ספר שופטים) מורה לצמצם מאוד את פסקי הדין, והרב יוסף קארו (שולחן ערוך) אף מעדיף פסקי דין ביצועיים בלבד, כלומר כמעט ללא כתיבת נימוקים. מדוע? הרמב"ם וקארו חששו שכתיבת פסקי דין ארוכים ומסועפים תתפתח למטרה בפני עצמה, והשופטים יראו בה הישג. בעוד שסופיות היא מטרת המשפט – דיון נפתל וארוך בנימוקי פסק הדין, עלול מעצם נפתוליותו להזמין ערעור על הנימוקים. ואז הסופיות מאיתנו והלאה, ובכלל, שופט נכבד, שקעת ושקעת בכתיבת מאות עמודים, כבר השתהת והשתהת, וכבר חלילה גרמת עיוות דין לנאשם.