הנה הפסח פה. אמנם מצווה לספר את נפלאות השם ("שיחו בכל נפלאותיו"), אבל מה תעשה אם הנסים שקרו לך יגרמו מעט בושה לחברך לשולחן הפסח, משום שלו לא אירעו נסים כשלך, למרות שנקלע בדיוק למצבים קשים כשלך? ואגב, מהו נס? הנס נמצא בחיים עצמם ואין הוא שיבוש קיצוני של הטבע. נס הוא גם מה שאירע לסחורה: חנה וערכה כמעט אבדו, ופתאום אירע לה נס וחזר הביקוש הגדול שהיה לה. ראה "מגילת ספר" של ר' יעקב בן צבי, הוא היעב"ץ (1697-1776, גרמניה). נחזור לענייננו: אל תספר בליל הסדר את החלק הנסי העלול לבייש את חברך, ובוודאי שלא תרחיב בו. הרי לא נתכנסנו יחד בליל הסדר בשביל לפגוע איש באחיו. לא נתכנסנו בשביל להתחסד ובשביל להעמיד פנים שאין אנחנו יודעים שהזולת נפגע. נתכנסנו בלב טהור בשביל לזכור את יציאת מצרים, שהיא מיסודות הברית עם הבורא. ראו גם את הספר "חשוקי חמד/פסחים", שראה אור השנה בהוצאת יפה נוף – י. פוזן, מאת הרב יצחק זילברשטיין.