ע"ט מכובדי, אתה יהודי והנה נהרג בן של אחד ממכריך, סוחר פלשתיני במזרח ירושלים, ורצונך לנחם אותו באבלו, ואתה חושש מכל העולם, מהפלשתינים, מהיהודים, מהדיבורים. אבל דע שלפי השולחן ערוך: "מותר לפרנס ענייהם (…) להספידן ולנחם אבליהם, משום דרכי שלום". ומה כלול ב"דרכי שלום"? גם אנושיות פשוטה, מובנת מאליה. והנה עצות אחדות: קודם כל תברר אם בכלל רצוי להם שתנחם אותם בביתם כך בגלוי. ומוטב שמי שאישר לך לבוא כבר יחכה לך בבית האבל ויקל על כניסתך לשם. ותבוא לשם בבגדים יומיומיים רגילים. לא תתהדר בלבושך כאל אירוע. ותנחם אותם רק פעם אחת, כי כל גוזמה מתפרשת עקום ומאיימת. ובזמן התפילות שלהם לא תהיה בביתם. שתפילות גם מתסיסות. ואפילו המנוח נהרג בידי יהודים, לא תדבר שם רעות ביהודים, כי האדם אינו מרוצה ממי שרק מלעיז על עמו. ולא תשהה שם יותר מחצי שעה, שהרי בכל זאת אינך בן משפחתם. ובכלל תברר מעט ממנהגי האבלות הגלויים שלהם, שלא תצא עומד בין יושבים, שבע בין רעבים או מאריך בין מקצרים.