מ"א מכובדי, אמנם קיבלתי את מכתבך כבר לפני שנה, אבל לא מצאתי תשובה לשאלתך: "האם בהיותי עיוור מונחה על ידי כלב, מותר לי להיכנס לבית כנסת עם הכלב?" – והנה השבוע מצאתי את שאלתך בשני קובצי הלכה חשובים. הרב משה פיינשטיין ("אגרות משה") בכל זאת התיר: "שלא להתבטל מתפילה בציבור". והרב מרדכי יעקב ברייש ("חלקת יעקב") בכל זאת אוסר: "כבר ימצא מישהו להוליכו לבית הכנסת". כל העולם מסכים: כלב כשלעצמו אין להכניס לבית כנסת. אבל הרב פיינשטיין מתייחס לעיוור כאילו הוא "לבד בעולם", ואז זכותו הפרטית להתפלל בציבור גוברת על איסור הכלב – ואילו הרב ברייש רואה קהילה סביב העיוור ומטיל עליה את ליווי העיוור לבית הכנסת. ואתה מה תעשה? או שתלמד את הכלב לחכות לך בחוץ, או שתמצא (תשכור) אדם שילווה אותך לבית הכנסת. ובכל מקרה, אל תיכנס עם הכלב לבית הכנסת, כי סופו של דבר אחד: כעס שלך ושל המתפללים.