הנה הקב"ה בעצמו, מסיבות השמורות עימו, מנע מחבורת אולמרט לעשות חסד אחד גדול, משנה סדרים, מרהיב, עמוק וגבוה בעניין סל התרופות הישראלי הכללי. אם חסד תעשה את עמי, היו אולמרט וחבורתו צריכים לומר לעצמם ולאשר באחת את מלוא סל התרופות, שלא ימותו אחינו ובנינו ככה באין תרופה. והרי ממילא הכספים נמצאים במזומן, בעודפים, בתקציבים אחרים, מוסתרים, גלויים, וחלקם הרי ממילא נועד לכלום, לסרק, לשווא, לבזבוז נוראי. ובכוח החסד הגדול הזה, הממשלה החדשה היתה מתנשאת מעל היומיום, מעל לריק, כמו מגביהה עצמה לשנייה צלולה אחת, שנייה אזרחית, תודעתית, אנושית, ופותחת את ימיה בחסד. ואז אלוהים בתמורה היה כבר מצמיח כאן הדס תחת סרפד. ומבשרך לא תתעלם: אז יבקע כשחר אורך. אחרת, למה לי רוב זבחיכם.