בערך ב-1740 המנוול שבתאי צבי, לאחר שהות של כ-70 שנה בגיהנום, עלה משם בשביל לבקש תיקון נשמה מהבעל שם טוב (הבעש"ט), מייסד החסידות. והמנוול שבתאי צבי, משיח השקר, קרא לבעש"ט "אהובי", ואף "רום מעלתו", ואמר לו: "עייפה נפשי מרצוא ושוב". אבל לא עברה חצי שעה והמנוול אמר ש"עת לעשות להשם הובישו תורתך", הוא שיש לייבש את התורה כפי שהיא, ולתת תורה חדשה וכו'. ואז הבעש"ט המזועזע דחף את המנוול שנפל עד עומק השאול והשתטח שם לצד ישו. וזה מפורסם. והמנוול בא לבעש"ט ובכיס מעילו חבוי הספר הידוע "חמדת הימים", שכולו שבתאות. וזה לא מפורסם. וזה שנים ביקשתי לקרוא ב"חמדת הימים" ולא מצאתי בחנויות. ופעם מוכר ספרים אחד שלח לי את "חמדת הימים" של הגאון התימני המופלא, שלום שבזי. והספר, מדרש על התורה, ראה אור ראשון בעיר עדן ב-1883. ואין הוא הספר שהיה בכיס המנוול. ובכן, לאורך הדורות והגלויות היו כמה ספרים שונים ששמם "חמדת הימים". ועכשיו "חמדת הימים" המקורי ראה או במהדורה מחודשת, וכותרת המשנה שלו: "ספר קדוש בענייני מוסר וקבלה", בהוצאת "יריד הספרים", בעריכת הרב משה צוריאל. והקב"ה כבר ישלים את משכורת צוריאל. ואם הספר נכתב ב-1663 בידי הסהרורי נתן העזתי, סופרו של משיח השקר שבתאי צבי, כיצד הוכשר הספר השבתאי הזה? לא אוכל כאן, ב"שישי", לגולל מלוא הדברים. הרב צוריאל עושה זאת יפה בהקדמתו לספר. אמנם הגאון יעקב מעמדין (המאה ה-18) פסל את "חמדת הימים" בגין שבתאות, ואמנם המקובל הבבלי יהודה פתיה, סבה הגדול של חביבה פדיה, שמחקרה על הרמב"ן ראה אור החודש בהוצאת "עם עובד", חלם שהמחבר אדם רשע וכו' – אך עשרות גאונים ומקובלים הירבו בשבחי "חמדת הימים" ועירבו אותו בדבריהם. וביניהם ר' אהרון מקרלין, החתם סופר, ר' יוסף חיים, החיד"א, ר' חיים אבולעפיא. והבאתי כאן רק חלק מספרים שבספרייה שלי, כלומר ראיתי בעיניי אהבתם ל"חמדת הימים". והספר, במהדורת 2003, נפתח בהסכמה של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה". והספר כנראה מאת ר' בנימין הלוי שנפטר ב- 1672. וייחוס הספר לנתן העזתי טעות או עלילה. הלוואי הבאתי כאן עלה מיער הסוד סביב "חמדת הימים". ועל הספר גופו, בהזדמנות. ואם היינו ראויים לשמנו, אפילו בטלוויזיה היו מדווחים על הופעת "חמדת הימים".