ראיתי השבוע באזור שינקין צעירים הנדמים כחסידי ברסלב רוקדים ומעופפים, מעופפים ומסתחררים, והם עורגים למשיח ומבקשים ממנו שיניף אותם אל מחוץ למציאות הנראית לעין – ונזכרתי ב"שנת המעוף" של יהודי אזרבייג'אן שלפני כ-985 שנה, ובמשיח שלהם מנחם בן-שלמה (מנאחים בן-סלימאן), שגילה להם שבכוחו לעופף את כל היהודים ממקומם שם לירושלים, כולם יחד, בלילה אחד. ממש לירושלים. ממש לעופף כעופות השמים. ויהודים מכרו נכסיהם, שמו כספם בכיס המשיח הזה, ולפי הוראתו לבשו ירוק ונעמדו על גגות ומרפסות בשביל לעופף מהם. והשנה ההיא זכורה לחמלה, ובפי הבגדדים היא נקראת "שנת המעוף" (עאם אלטיראן).
העיר ירושלים אבלה וסופדת, ולפי הרמב"ם (ספר שופטים) "ההספד כבוד המת הוא". ההספד נישא בכל שפה שרוב האבלים...