מאז ומעולם לאחר אירועים חשובים וגדולים, כגון מלחמות, מתרבים אצלנו הנביאים, הן נביאי אמת והן נביאי שקר. אלה טוענים שמכאן והלאה אנחנו דועכים ואין בכוחנו להושיע את עצמנו וכי הכל בידי שמים. ואלה טוענים שמכאן והלאה אנחנו מתעלים ומתחזקים כי כבר מלאה כוסנו. כי לא ייטוש השם עמו. ועד שנדע להבחין בזמן בין נביא אמת לנביא שקר, אולי נודה בפני עצמנו שאין בכוחנו אפילו להבדיל בין מעשה מציאאותי לבין נס. מה גם שרוב הנסים בדורות האחרונים בעצם נראים לנו כמעשי אדם טבעיים ואפשריים. ואם תקרא לאמיתו ב”הרמב”ן”, ספר שראה אור לאחרונה של פרופ’ חביבה פדיה (הוצאת עם עובד / ארון ספרים יהודי), אולי יובן לך שהכל נס – או שהכל אינו נס. או-או. וכל אחד משני יחסים אלה ל”נס” הינו לגיטימי ואינו מדיח אותך מהזרם המרכזי של היהדות וכו’. ואתה עצמך, קורא יקר? הימנע מחברת נביאים באשר הם, ותחת זאת הרבה במתן צדקה בסתר ובאהבת רעך כמוך (גם בגלוי).