תשובה לכ"פ: מכובדי, הרי עלינו לישראל מארבע רוחות השמים, ואיתנו גם מנהגים בלתי נמחים, ואחד מהם הוא פנייה למכשפים למיניהם, בפרט בענייני מחלה, והמכשפים חלקם גויים גמורים וכו' – ואתה שואל מה עמדת ההלכה בזה. וברור לי משאלתך שאתה מעוניין בהיתר לפנות למכשפים, כי לדעתך בדרכים הרגילות עוד מעט תגיע רעתך לשיאה. ובכן, הרב שמואל הלוי סג"ל (נולד ב-1635 מזריטש, באמבורג) מאריך תשובה בעניין זה בספרו "נחלת שבעה" (מכון אוצר הפוסקים). מה? אין לשאלתך תשובה אחת חתוכה שלילית. ברור שאם הכישוף גורם לאמונה באלילות הפנייה למכשפים פסולה. ברור שאם הפנייה נובעת רק מרצון להתבדר היא פסולה. ברור שהפנייה חייבת לנבוע ממצוקה קשה, ממחלה קשה, והיא מוגבלת לזה. גם כך יש גנאי בעצם הפנייה למכשף: היא מעידה על חולשה רוחנית וכו'. יש "כאילו כישוף" ויש "כישוף אמיתי", וה"כאילו כישוף" נקרא כישוף מתוך עצלות, ועליו אין איסור כלל. אבל לא אפרט כאן את קטלוג הכישופים. יש קהילות מודרניות שבהן כמעט ולא עולה שאלת "כשפים", מחמת גנאי ופרימיטיביות, ויש קהילות שבהן הכישוף לא ממש נאסר, אלא רק הוגבל, כי החכמים שם חששו שחלק מהציבור יפנה במצוקתו לרופאי אליל גם במחיר עבירה. ואתה, מכובדי, הרי בכוחות עצמך ודאי תבחין אם המכשף מבקש להעביר אותך חלילה על דתך.