בגלל העוני והמיתון כבר הגיעו חצי תריסר שאלות בעניין חובת הבנים לזון את אביהם הזקן והעני: האם זו חובה משפטית ממש? האם זו צדקה והיא במסגרת כיבוד אב ואם? וכל הפונים הם אבות שכבר העבירו את רכושם לבניהם, ועכשיו הם נזקקים לתמיכה. וברוב המקרים המדובר בחנות מכולת או טקסטיל שהאב העביר להם. והנה האי גרון (בבל, 1038-939) פסק שאין לאב עילה משפטית פורמלית נגד בניו, גם אם העביר להם את נכסיו בחייו. עד כדי כך. "ואין כופין את בניו לזון את אביהם אלא דרך צדקה". כלומר, ניתן לכפות (בבית דין) על הבנים לזון את אביהם מתוקף צדקה, אבל עילת צדקה מעט חלושה מעילה משפטית רגילה, והיא הליך מבייש. ובמקביל, ההלכה מפצירה בהורים שלא יעבירו בחייהם את נכסיהם לבניהם. מדוע? כי ההלכה חוששת מטבע האדם: הבן לא יזון את אביו כראוי, והאב יתבייש לתבוע את הבן, ונמצאנו קהילה קהה זונחת זקנים וכו'. וההלכה אומרת להורים: לעולם אל תבחנו את נאמנות בניכם. ובכלל, יהודים, לעולם את תבחנו את נאמנות הזולת. ופסיקת האי גאון כלולה גם ב"תשובת הגאונים" (הלכות ירושה), בעריכת הרב גרשום הרפנס. ובכלל אנשים מעולים יימנעו בכל כוחם מלקבל אפילו מתנות בינוניות מהוריהם הזקנים, גם אם הדבר כרוך בהתמרמרות ההורים.