עד היום קראתי ב"מורה נבוכים" של הרמב"ם (המאה ה-12) בתרגומו של הרב קאפח, ומהיום אקרא בו גם על פי תרגומו של פרופ' מיכאל שוורץ, שראה אור בימים אלה בהוצאת אוניברסיטת ת אביב. את "מורה הנבוכים" (בין התורה לאריסטו), הבנוי כמבוך, כתב הרמב"ם לאחר שכתב את "משנה תורה" (חיבור הלכתי שיטתי) – וסימן בכך כי ההלכה היא עבורנו הדרך אל האמת. אין ביכולתי להשוות את התרגומים (מערבית), הן בגלל אי ידיעת השפה והן בגלל שאיני שולט גם בראשית ראשיתן של החוכמות והפילוסופיות המשוקעות ב"מורה הנבוכים" – ועדיין אתיימר לשער כי תרגומו של הרב קאפח תורני, בעוד שוודאי הוא שתרגומו של מיכאל שוורץ מדעי, מודרני, וברור שלשונו כשל משכיל עברי בן זמננו. כך או כך, מפעלו של מיכאל שוורץ הוא אירוע שקשה להגזים בחשיבותו. חשוב כגאולת אוצר לאומי. לו ישראל יושב לבטח, ראש הממשלה היה פותח ישיבת ממשלה בביטויי כבוד ויקר לפרופ' מיכאל שוורץ ולאוניברסיטת תל אביב. ואף בעניין מחיר הספר (שני כרכים), בחוכמה רבה עשתה אוניברסיטת תל אביב: 140 שקל. ובכך היא מתחרה נכון במו"לות החרדית, המאפשרת לאנשיה ספרות תורנית במחירים נוחים במיוחד. ובכן, דיברתי כאן רק על עצם האירוע ועל המחיר, ולא על "מורה נבוכים" עצמו ולא על מהלכו של מיכאל שוורץ כמתרגם חף מיומרות של פרשן, בשביל שלא ייחשף שאני עצמי עם הארץ.