כבר פשטו על שדותינו כל מיני מחזירים בתשובה, עד שהחיטה הנקייה, הלוא היא דתנו האמיתית, חלילה כבר כופפת ראש. ובמה המדובר? שמעתי השבוע בקלטת של מחזירים בתשובה, שעל היהודי ללוות כסף ככל הדרוש לו בשביל לעשות את השבת בהדר רב, אפילו הוא עני מרוד ואין בכוחו להחזיר את ההלוואה. מדוע? כי שבת היא חמדה, כי שבת היא הכל, כי הימים נבראו בשביל השבת. כי הקב"ה כבר יחזיר חובותיו של הלווה לכבוד השבת. כאלה מין טיעונים. אבל לפי דתנו האמיתית: מוטב שהשבת של העני תהיה צנועה, ולא ייקלע לחובות, ולא יונה את המלווים לו. אל לעני לסמוך על נס שיגיע לו כסף מהשמים, ויחזיר את חובותיו. לא באה השבת לאמלל את היהודי ולהכניסו בחובות. מי שקצרה ידו להדר את השבת הוא עני ולא חוטא. ודי אם יהדר את השבת במעט מעט מיום חול. ואדרבה, שבת מעט מהודרת של עניים חביבה על הקב"ה. וראה בעניין זה גם את "חמדת ימים", שמחברו פלאי (עלום), אם כי אברהם יערי מביא ראיות ב"תעלומת ספר" שהמחבר הוא המקובל בנימין הלוי (צפת, המאה ה–16). והארכתי בזה כי רעה ואנושה מכת מחזירים בתשובה מסוימים.