ש"נ מכובדי, נכון אתם עושים כשאתם משהים את יציאת השבת, ואין זה עניין הלכתי כפי שזה עניין נפשי והכרתי, המתבטא בכמיהה להאריך את השבת, כי קשה הפרידה ממנה, שהיא חמדת ימים, שהיא מותר האדם, שהיא זמן חסד. אבל גם מי שהשבת שלו יוצאת בזמן, מיד עם חשיכה, שכרו מהשמים הרבה וכו'. וחלילה שהשהיית השבת, וההוספה מחול על קודש, תהיה מתוך עצלות, או צדקנות, אלא שתהיה רוחנית. ואם מישהו מבני ביתך, נאמר, מתפרנס כפועל שכיר במשמרת מוצאי שבת, אזי תן לשבת לצאת במועדה הרגיל, אל תשהה אותה: אל תגרום לפועל לאחר למשמרתו, שלא יפחיתו משכרו, או שלא יהיה חייב להשלים שעות לתוך הבוקר. אל תזיק לו. השבת עצמה אינה רוצה להזיק לו כהוא זה. ובעניין סוד מוצאי שבת ראה גם את ספר "תולעת יעקב" של הרב מאיר אבן-גבאי (טורקיה, 1550-1480). השבת של סבי נכנסה כבר ביום שישי בצהריים. צער קיום דק היה עוטה את אבי עם צאת השבת.