כבר התרעמו קוראים אחדים שאני חוזר ומדגיש שאין דעת ההלכה נוחה ממי שמעמיד במבחן נאמנות את זולתו, והמתרעמים חוששים שאני מפחת בכך את חובת הסולידריות. אבל מה אעשה וההלכה אינה ממליצה אפילו להורים להעמיד במבחן את נאמנות ילדיהם. והנה עיינתי בספר "בניהו" של הגאון יוסף חיים (בגדד, 1909-1834), והוא מפרש דך את הביטוי "מימיי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחוריי": מימיי לא ביקשתי איזה דבר מאיזה אדם, ולא התמלאה בקשתי, כי אני נזהר שלא לבקש דבר משום אדם, אלא אם כן אני יודע בבירור שבכוחו וברצונו למלא את בקשתי. גם ברצונו וגם בכוחו. ובכן, ההלכה מסויגת מאנשים שמעמידים את זולתם במבחנים. אנשים אלה הם משבשי חיים. וההלכה אף ממליצה שלא להעמיד במבחני ביצוע את הקב"ה עצמו.