אם לייפוייב הינה אכן פרשה של הרצת מניות והולכת שולל, ואם אכן הציבור העיקרי של העוסקים והמשקיעים, הרמאים והמרומים כאחד, בפרשה זו הינו חרדי מובהק – סימן הוא שעגל הזהב לא מת. אלא הוא לובש ופושט צורה לפי הנסיבות לאורך הדורות. סימן שגם בקרב חלק מהציבור החרדי פשה נגע הכסף הקל, החאפ, הבולמוס, הנאיביות, הבורות, העדריות ואחיזת העיניים. סימן שחרדיות כשלעצמה אינה ערובה לשפיות, לענייניות, לשכל ישר, לקני מידה הגיוניים. ואף לא לביטחון גמור בקב"ה שיזון ויפרנס כדרוש. בנהירת חרדים ללייפוייב, נהירת בצע כסף, יש מידה ברורה של חילול השם: אם הם פתיים עלובים כאלה, חלילה בוראם כזה.