יש לו אלוהים (פייגלין)

סיסמת הפריימריז של פייגלין (ליכוד, "מנהיגות יהודית") מחוכמת מאוד: "פייגלין – כי יש לו אלוהים". בישראלית, ב-2007 , "יש לו אלוהים" בונה יחס אישי, מקצר מרחקים, ומבדל את פייגלין מיריביו. מי שחיבר לפייגלין את הסיסמה חי בתוך השפה הישראלית עכשיו, ומבחין היטב בתנועות הפנימיות שלה: מבחין מתי עגה מתאזרחת בשפה הכללית ומרעננת אותה, ומתי עגה מאבדת חיוניות, והשימוש בה מעיד בעיקר על עצלות ונרפות. נגיד, "חבל על הזמן" כסיסמת בחירות היה מתקבל היום כהעלאת גירה לשונית, כנדנוד. כי "חבל על הזמן" בלה מאוד. קל לזכור את "יש לו". קל לצטט אותה. היא לא עוד עיבוד סינתטי של מליצה על שלום וביטחון ומנהיגות. ולסיסמה יש תחתית כפולה, מין סאבטקסט. איזה? דתי, או כמו דתי. החמאס דתי? לחמאס יש אלוהים? החמאס מנצח? גם למנהיג שלנו (פייגלין) יש אלוהים והוא דתי. מתחוללת פה מלחמת דת, לא? עוד סאבטקסט: אמנם אנחנו, אומרת הסיסמה, שייכים לליכוד הנמלץ, כבד השפה והמאופר – אבל הנה אנחנו (פייגלין) נחלצנו מהסיסמאות הישנות, הלא רלוונטיות, ואנחנו מדברים אליך ישראלית. "יש לו אלוהים" ו"אין לו אלוהים" – שניהם ביטויים תלויי הקשר ונימת דיבור. ושניהם ייתכנו כשבח. הקופירייטר של פייגלין בחר ב"יש לו" כי בהקשר המפלגתי (הליכוד) "יש לו" מתבקש.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

עוד באותו עניין: