ר"ש מכובדי, בישיבה כשלעצמה בבית הכנסת, שלא בזמן התפילה, אין בדרך כלל ברכה, ואין בה צורך דתי, ואין בה ממד אמוני, והיא בדרך כלל סתם בטלה, ובדרך כלל היא נטייה של עמי הארץ. ולכן נכתב כך ב"פרקי אבות" בעניין זה: "ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאה את האדם מהעולם". גם כהתחזות ליראת שמים לא תצליח ישיבה בטלנית בבית הכנסת. אלא היא מה שהיא: בטלה מובהקת, מדגרת רכילות ומחלוקות, סרק. וראה גם את "יין לבנון" (ביאור ל"פרקי אבות") של הרב נפלי הירץ ויזל. אבל אין הדברים אמורים לגבי בנים טובים המניחים בבית הכנסת את אביהם הקשיש כחצי שעה קודם התפילה, וכחצי שעה לאחר סיומה. בחצי שעה זו יש משום כבוד לאביהם שיתקין עצמו לאטו לתפילה, ולא ייתפס לבהלה, ואף ייפרד לאטו לאחר התפילה, ויחליף מילים עם מי מהמתפללים, או יקרא מאמר קצר שהתפרסם באחד מעיתוני בתי הכנסת.